היסטוריה לכיתה י' --> תורתו של הרצל (5 דפים), נשלח במשוב על ידי מורה להיסטוריה

תורתו של הרצל – הבעיה ופתרונה

בתורתו של הרצל, שנכתבה לראשונה בחוברת "מדינת היהודים", הוא הגדיר לראשונה את הבעיה היהודית ופתרונה.

הבעיה היהודית עפ"י הרצל

הרצל מגדיר את הבעיה היהודית כאנטישמיות שלעולם לא תיפתר בגולה. כל הניסיונות להתמודד עם הבעיה נכשלו: האמנציפציה – אמנם שינתה את מעמדם החוקי של היהודים, אבל הגבירה את השנאה והקנאה בהם; התבוללות – פתרון לבודדים בלבד; הגירה – אינה פתרון כיוון שהאנטישמיות מגיעה לכל מקום שהיהודי מגיע אליו – "אנטישמיות בתרמיל".

הרצל מאפיין את האנטישמיות: הוא קובע שהבסיס לשנאה הוא לאומי – היהודים הם לאום (לא דת בלבד), לכן היהודים הם "נטע זר" בקרב לאומים אחרים ואינם יכולים לחיות איתם. האנטישמיות גורמת למתח בחברה האירופאית וכך היא הופכת להיות בעייתם של העמים עצמם. היא קיימת במרחב גיאוגרפי גדול מאוד ולכן היא גם בעיה עולמית – לאומות העולם יש אינטרס לפתור את בעיית האנטישמיות.

 הפתרון עפ"י הרצל

מכיוון שהבעיה לאומית, הפתרון צריך להיות טריטוריאלי, כלומר, להקים ליהודים מדינה בהסכמת אומות העולם, (לאו דווקא בארץ-ישראל). השגת הצ'רטר (הסבר בחלק המושגים בסיכום), לפי הרצל, היא תנאי מוקדם להתיישבות. הוא מאמין שלעולם יש אינטרסים (משולבים באינטרסים אימפריאליסטיים) לפתור את בעיית היהודים.

המדינה היהודית תהיה חופשית, פלורליסטית, מוסרית, ניטראלית, יהודי העולם יגיעו אליה בהדרגה – קודם העניים שיכשירו את הקרקע ולבסוף העשירים. כדי לבצע את התוכנית יש להקים שתי חברות – "אגודת היהודים" (גוף מדיני שינהל מו"מ עם מדינות ויקנה שטח אדמה להתיישבות) ו"חברת היהודים" (גוף כלכלי שיארגן את ההגירה וידאג לעלייה ולהתיישבות).

 פעולותיו של הרצל לגיבוש העם היהודי

1.       גיבוש העם היהודי: הרצל גיבש את העם היהודי ע"י הקמת מוסדות שגיבשו את היהודים בקהילותיהם בגולה. כמו כן, גם הקמת ההסתדרות הציונית דאגה לגיבוש היהודים תחת הנהגה אחת בראשותו של הרצל. כך הוגברה הזיקה הלאומית והעם היהודי גובש.

2.       הקמת ההסתדרות הציונית: ההסתדרות הציונית היא מסגרת גג לכל הארגונים הציוניים, נציגיה נבחרו ע"י שוקלי השקל (יהודים ציונים ששילמו סכום סמלי שהתבטא בקבלת תעודה שנקראה "שקל ציוני" והקנתה לו את הזכות לבחור נציג לקונגרס הציוני מאזור מגוריו). ההסתדרות הציונית התכנסה אחת לשנה בכינוס שנקרא "הקונגרס הציוני". בין כינוס לכינוס פעלו שני ועדים: הועד הפועל הציוני הגדול (20-26 חברים שנבחרים ע"י הקונגרס ואחראים לביצוע החלטותיו) והועד הפועל המצומצם (שבעה חברים שנבחרו ע"י הועד הפועל הגדול, אחראים לפעילות השוטפת של ההסתדרות הציונית ובראשם עומד יו"ר, הנשיא, הרצל).

3.       הקונגרס הציוני הראשון, 1897: בשנת 1897, כונס בבאזל, שוויץ, הקונגרס הציוני הראשון. בקונגרס זה השתתפו 197 נציגים יהודים מכל רחבי העולם, רובם ממזרח אירופה, נציגי תנועות "חובבי ציון". במהלך הקונגרס נאמו הרצל ונורדאו את הנאומים העיקריים והתנסחו בזהירות כדי לא להרגיז את הגויים.

א.      הגורמים לכינוסו של הקונגרס היו:

-          כישלונו של הרצל בהשגת תמיכה של יהודים עשירים.

-          כישלונו במגעים הדיפלומטיים.

-          רצונו להופיע כמנהיג תנועה ולא כאדם פרטי בפני שליטי המעצמות.

-          רצונו של הרצל לעורר הד תקשורתי לרעיון הציוני.

ב.      משמעותו של הקונגרס הציוני הייתה:

-          יצירת הנהגה לאומית לעם היהודי.

-          קביעה במפורשות את המטרה של התנועה הציונית (בתוכנית באזל).

-          הכרה בהרצל כמנהיג התנועה הציונית.

-          קביעת הדרך הדמוקרטית שבה תפעל התנועה הציונית.

4.       תוכנית באזל: תוכנית באזל גובשה במהלך הקונגרס הציוני הראשון ובה נקבעה במפורש המטרה של התנועה הציונית – "הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל בהסכמת אומות העולם". בתוכנית זו הוחלט כי מטרה זו תושג ע"י:

א.      פיתוח א"י ויישובה ע"י עובדי אדמה ובעלי מלאכה.

ב.      ארגון יהודי העולם במסגרת אחת והקמת מוסדות מתאימים בכל ארץ עפ"י חוקיה.

ג.        הגברת הרגש הלאומי וההכרה הלאומית ע"י פעילויות חינוכיות.

ד.      השגת צ'רטר באמצעות פעולות שכנוע דיפלומטיות.

כיצד מתבטאות השקפות העולם השונות של הזרמים היהודים בתוכנית באזל?

1.       "פיתוח א"י ויישובה ע"י עובדי אדמה ובעלי מלאכה" – מבטא את תפיסתם של הזרם המעשי בציונות – תנועת "חובבי ציון". הגשמת הציונות ע"י קביעת עובדות בשטח שתהפוכנה את ארץ ישראל לארץ בעלת רוב יהודי ובעלת תשתית כלכלית יצרנית-מודרנית. כמו כן באה כאן לידי ביטוי גם תפיסתם של הזרם הסוציאליסטי בציונות (סירקין ובורוכוב) שטען כי צריך ליישב את היהודים בארץ ישראל בתור פועלים כדי להפוך אותם מעם שלא עובד בחקלאות ובתעשייה לעם של חקלאים ופועלי תעשייה.

2.       "ארגון יהודי העולם במסגרת והקמת מוסדות מתאימים בכל ארץ עפ"י חוקיה" – כאן באה לידי ביטוי תפיסת הזרם של הציונות המדינית של הרצל הטוענת כי יש לארגן את העם היהודי לפעילות ציונית תוך הכרה ואישור של המדינות בהן חיים היהודים. להגשים את הציונות בגלוי בהסכמת מדינות העולם.

3.       "הגברת הרגש הלאומי וההכרה הלאומית" – כאן באה לידי ביטוי תפיסת הזרם של הציונות הרוחנית של אחד העם – לשקם את התודעה היהודית של העם היהודי, את הרוחניות היהודית וזאת ע"י יצירת רוחניות חילונית יהודית מודרנית. סעיף זה עונה לתפיסתו של אחד העם שצריך לטפל בחינוך היהודי של הילדים היהודים בגולה ולשנות אותו כך שהיהדות תהיה רלוונטית למציאות מודרנית ויהודים ירצו להמשיך להיות יהודים ולא יתבוללו.

4.       "השגת צ'רטר באמצעות פעולות שכנוע דיפלומטיות" – מבטא את תפיסתו הציונית של הרצל, הזרם המדיני – קודם כל להשיג את הצ'רטר ורק אח"כ להתחיל בקביעת עובדות בשטח ולהעלות לא"י מיליוני יהודים באופן חוקי תוך פיתוחה הכלכלי של הארץ וביצוע התיישבות מסיבית בארץ ישראל.

 פעולותיו הדיפלומטיות של הרצל להשגת צ'רטר

צ'רטר – אישור של מעצמות העולם ליהודים להתיישב באזור מסוים ולנהל שם אוטונומיה.

 פעילותו בקיסרות הגרמנית (בהנהגת וילהלם השני, ה"קייזר")

הגרמנים נחשבו לבעלי בריתם של התורכים והיו בעלי השפעה ניכרת עליהם.

האינטרס הגרמני לעזור ליהודים לפי הרצל היה:

א.      אם תקום בא"י מדינה יהודית, יהגרו אליה כל יהודי גרמניה וכך תיפתר הבעיה האנטישמית והתחרות הכלכלית שיש לסוחרי גרמניה עם היהודים.

ב.      היהודים יקימו בא"י מושבה בחסות גרמנית, הם יפיצו את התרבות הגרמנית וישרתו את האינטרס הגרמני באזור.

פגישותיו של הרצל

באוגוסט 1898 בקושטא, נפגש הרצל עם הקיסר הגרמני ומציע לו להקים "חברה להתיישבות יהודית" בחסות גרמנית. הקיסר אופטימי והרצל יוצא מהפגישה מעודד. בזמן ביקורו של הקיסר בא"י, בדרך מיפו לירושלים, ליד מקווה ישראל, ממתין הרצל לפמליית הקיסר, עוצר אותו ויש ביניהם חילופי דברים ידידותיים, הרצל אופטימי. כמה ימים לאחר מכן, עולה הרצל לירושלים, לחניון הקיסר והקיסר מתחמק מלהיפגש איתו. הרצל מבין שהתורכים סירבו לבקשת הגרמנים והוא מבין שנכשל.

 פעילותו באימפריה העות'מאנית (בהנהגת הסולטאן עבדול חמיד השני)

באותה התקופה, שלטו התורכים (האימפריה העות'מאנית) בכל מרחב המזרח התיכון וגם בארץ-ישראל.

האינטרסים של התורכים לתת ליהודים צ'רטר בא"י לפי הרצל:

א.      היהודים ידועים כמוכשרים והם יפתחו את הארץ מבחינה כלכלית.

ב.      האימפריה התורכית שקועה בחובות. הרצל מציע כסף כדי לכסות את חובות האימפריה בתמורה לקבלת הארץ.

פגישותיו של הרצל עם התורכים

א.      ב-1901 הסולטאן נפגש עם הרצל, מקשיב להצעותיו ואינו נותן תשובה חד משמעית.

ב.      ב-1902 הסולטאן שומע שהרצל מגייס כסף ומזמין אותו לפגישה. הוא מציע להרצל, בעבור כסף, רשות ליהודים להתיישב בכל שטחי האימפריה העות'מאנית, בצורה מפוזרת, פרט לשטח ארץ ישראל וזאת בתנאי שגם יתגייסו לצבא התורכי. הרצל מסרב.

יש לשער שהסולטן הושפע מלחצים של מוסלמים קיצוניים שסירבו למסור לזרים את המקומות הקדושים לאסלאם בארץ ישראל.

 פעילותו בקרב הבריטים

בריטניה שלטה באזורים שמסביב לארץ-ישראל (קפריסין, סיני ומצרים) והרצל קיווה לקבל מהם צ'רטר באזורים אלו.

האינטרס הבריטי לעזור ליהודים לפי הרצל:

א.      עצירת ההגירה היהודית לאנגליה – בסוף המאה ה-19, במסגרת גל ההגירה הגדול של יהודים ממזרח אירופה לכיוון מערב, התיישבו רבים מהם באנגליה. הרצל מציע לאנגלים להפסיק את ההגירה היהודית במידה ותהיה לו אלטרנטיבה.

ב.      אינטרס פוליטי – היהודים יהיו אוכלוסיה נאמנה לאינטרסים הבריטים באזור, עובדה שתגביר את כוח השפעתם של הבריטים במזרח התיכון.

ג.        אינטרס צבאי – התיישבות יהודית תיצור אזור חיץ בין הכוחות הבריטים במצרים לכוחות התורכים בארץ ישראל, התיישבות שתשרת את האינטרס הבריטי.

הפגישות עם הבריטים

א.      ב-1902 ועדת חקירה בריטית לענייני הגירה מזמנת את הרצל כעד מומחה להגירה יהודי רוסיה. הרצל מנצל את ההזדמנות, קושר קשרים עם ראשי המדינה ומקבל 3 הצעות:

הצעת קפריסין – הצעה שיורדת מן הפרק מיד בגלל מלחמת אזרחים באזור.

הצעת אל-עריש – צפון סיני, קרוב לרפיח. שר המושבות הבריטי, צ'מברלין, שולח משלחת בראשות הלורד קרומר (הנציב הבריטי במצרים) לבדוק את ההצעה. המשלחת קבעה שהרעיון אפשרי בתנאי שהיהודים יקבלו מים מהנילוס. הלורד קרומר שולל את ההמלצה ומכשיל את הרעיון בתירוץ שהזרמת מים תפגע בחקלאות המצרית, אך האמת היא שהוא לא סמך על נאמנות היהודים.

הצעת אוגנדה – בתחילה דחה הרצל את התוכנית והעדיף את תוכנית אל-עריש.

ב.      ב-1903 הרצל לא השיג שום הישג ממשי. תוכנית אל-עריש ירדה מהפרק ובאותה שנה מתחולל פוגרום קישינב ברוסיה. הרצל מבקר ברוסיה לאחר הפוגרום ומשתכנע שחיי היהודים בסכנה ויש למצוא להם "מקלט לילה" ומחליט להעלות בפני הקונגרס הציוני השישי ב-1903 את תוכנית אוגנדה.

 כתביו של הרצל

במטרה לשכנע ולעורר מודעות לבעיית היהודים ולהרחיב את מעגל השותפים לפתרון הציוני, פעל הרצל גם בתחום הספרותי:

א.      "מדינת היהודים" – 1896, הצגת בעיית היהודים ופתרונה.

ב.      "אלטנוילנד" – (פירוש השם: ארץ ישנה חדשה), 1899 – רומן אוטופי על דמותה של מדינת ישראל. על כריכת ספר זה הופיעה לראשונה האמרה "אם תרצו אין זו אגדה".

ג.       מחזות – "יהודי הגטו" – הרצל רשם מספר מחזות שגם הוצגו בפועל בעיקר בגרמניה אך לא זכו להצלחה.

ד.      ייסד את העיתון "די וולט" (העולם) והפך אותו לעיתון הרשמי של ההסתדרות הציונית.

 פרשת אוגנדה/ "קונגרס הבוכים" - 1903

הצגת התוכנית ע"י הרצל בקונגרס

בנאום הפתיחה של הרצל בקונגרס הוא הודה בכישלונותיו בפעילות הדיפלומטית. הוא מתאר את מצבם הנואש של יהודי רוסיה ומציע את אוגנדה כמקלט לילה ששם יוכלו להתגורר יהודי רוסיה ללא הפרעה. הוא מדגיש שאוגנדה היא שלב מעבר ואינה תחליף לארץ ישראל. הרצל מצהיר שאינו מבקש אישור לתוכנית אלא רק את הסכמת הקונגרס לשלוח ועדת בדיקה לאוגנדה.

 נימוקי התומכים

1.       הטריטוריאליסטים – האמינו שהפתרון לבעיה היהודית היא קבלת טריטוריה לשלטון עצמי ולא חשוב היכן ולכן גם אוגנדה היא פתרון ראוי.

2.       יש להציל את יהודי רוסיה. הם בסכנה קיומית, צריך להקל על מצבם, ומיד. אוגנדה היא פתרון ריאלי, אם כי זמני.

3.       נאמני הרצל שתמכו בתוכנית בגלל מחויבות אישית כלפיו וטענו שבאוגנדה תהיה ליהודים הזדמנות "להתאמן" בהקמת מדינה וכך נחסוך כישלונות בעתיד בהקמת המדינה בארץ-ישראל.

 נימוקי המתנגדים

1.       יהודי רוסיה –

א.      ויתור זמני על א"י הוא ויתור לתמיד.

ב.      זוהי בגידה ברעיון הציוני ובמורשת האבות.

ג.        היהודים לא יבואו לאוגנדה בהמוניהם.

ד.      באוגנדה "יתבזבז" כסף שמיועד לישראל

ה.      לאחר שנקבל את אוגנדה, אומות העולם לא יתנו לנו את א"י בטענה שכבר יש לנו מדינה.

2.       יהודי "המזרחי" (הציונות הדתית) – התנגדות עקרונית לכל הצעה שאינה ארץ-ישראל שהובטחה לאבותינו.

תוצאות ההצבעה

ההצבעה עברה בקונגרס ברוב גדול מאוד של 295 צירים. בלילה האחרון בקונגרס ניסה הרצל לשכנע את הצירים מרוסיה לשוב לאולם הדיונים ונכשל, הוא מכריז מעל הבמה "אם אשכחך ירושלים, תישכח ימיני..."

 סיום הפרשה

בראש המתנגדים להרצל עמד מנחם אוסישקין, שתבע מהרצל להסיר כל רעיון שלא קשור בא"י. הרצל התנגד והקרע בתנועה הציונית העמיק ואפילו בסוף 1903, נעשה ניסיון להתנקש בעוזרו של הרצל – נורדאו, הניסיון לא הצליח. המתנגדים להצעת אוגנדה יקראו "ציוני ציון" ופעלו בצורה גלויה נגד הרצל. רק מותו הפתאומי של הרצל ביולי 1904, סיים את הפרשה ובקונגרס הציוני השביעי, כשהגישה המשלחת את הדו"ח של הביקור באוגנדה והמליצה לא להתיישב שם – בוטלה תוכנית אוגנדה לחלוטין.

 הציונות הרוחנית – אחד העם – הביקורת על הרצל

"אחד העם" הוא שמו הספרותי של אשר צבי גינצברג "חובב ציון" מאודסה שפרסם בשנת 1889 מאמר ובו הציע דרך אחרת להגשמת הציונות.

עיקרי רעיונותיו:

1.       הגדרת הבעיה היהודית לפי אחד העם – אחד העם מחלק את הבעיה היהודית לשניים:

א.      "צרת היהודים" – האנטישמיות שמסכנת את המשך קיומו הפיזי של העם היהודי.

ב.      "צרת היהדות" – האמנציפציה שגרמה ליהודים להתרחק מהדת היהודית, לנטוש את המסורת ולאבד את הקשר עם העם היהודי. צרה זו מסכנת את קיומו של העם היהודי.

2.       הפתרון – ארץ ישראל אינה יכולה לפתור את בעיית כל היהודים ולכן יש "להכשיר את הלבבות", לחנך את העם היהודי לערכים ומסורת יהודיים ולאומיים. יש להקים בארץ מרכז רוחני לאומי – אוניברסיטה, מכוני מחקר וכו' שתפקידו יהיה להכשיר שליחים שיצאו לגולה ויהדקו את הקשר בין עם ישראל לארץ ישראל. לשם כך הקים אחד העם את אגודת "בני משה" שעליה יפורט בהמשך.

 הביקורת של אחד העם על הרצל

1.       אחד העם מאשים את הרצל שאינו מזהה נכון את הבעיה היהודית. הבעיה אינה צרת היהודים אלא צרת היהדות – סכנת ההתבוללות.

2.       אחד העם מאשים את הרצל שהוא משלה את היהודים וא"י לא יכולה לפתור את בעייתם ולקלוט את כולם, אין סיכוי שעמי העולם יתנו לכל היהודים לעלות לארץ. ערביי א"י לא יסכימו לכך, הארץ ענייה, שוממה ומפגרת, כלומר – אי אפשר לפתור את צרת היהודים, אבל אפשר לפתור את צרת היהדות בלי אשליות.

3.       אחד העם מאשים את הרצל שהוא מתעלם מהמסורת והערכים היהודים בכך (למשל) שבספרו "אלטנוילנד", כותב הרצל שבא"י ידברו גרמנית ויקבלו חינוך אירופאי.

המסגרות הארגוניות ומוסדות התנועה הציונית שהוקמו בעקבות קונגרס באזל

ב- 1897 נפתח הקונגרס הציוני הראשון בבאזל, בקונגרס השתתפו 197 צירים נציגי האגודות הציוניות בעולם. בקונגרס זה הוקמה "ההסתדרות הציונית העולמית" ונקבעו מוסדותיה הנבחרים של ההסתדרות. בקונגרסים שהתקיימו לאחר הקונגרס הראשון הוקמו מוסדות נוספים של התנועה הציונית. להלן חלק מהמוסדות הללו:

מוסדות מדיניים

1. הקונגרס - שימש מוסד עליון של ההסתדרות הציונית העולמית והוא התכנס מדי שנה עד 1901, ולאחר מכן התכנס מדי שנתיים. נציגיו נבחרו על ידי כל יהודי שתרם שקל (סכום סמלי). הקונגרס שימש כמוסד העליון בקביעת מדיניותה של ההסתדרות הציונית וכמוסד העליון לענייני חקיקה וקביעת תקציב ההסתדרות הציונית.
2. הוועד הפועל הציוני – חבריו נבחרו על ידי צירי הקונגרס. מנה כעשרים חברים. גוף זה היה אחראי לביצוע החלטות הקונגרס.
3. הוועד הפועל המצומצם – חבריו נבחרו על ידי הוועד הפועל ומנה כשבעה חברים. גוף זה היווה את מרכז ההנהלה הציונית והיה אחראי לפעולות השוטפות של ההסתדרות הציונית.

מוסדות התיישבותיים

1. המשרד הארצישראלי ביפו – אחראי על תכניות ההתיישבות ועל ביצוען.
2. הקרן הקיימת לישראל – נועדה לאסוף הון לאומי לשם רכישת אדמות בארץ ישראל ולהפוך אותן לאדמות הלאום. כמו כן עסקה קק"ל בפעולות התיישבות בארץ.  

מוסדות כלכליים / מממנים

1. אוצר התיישבות היהודים – קובע את המדיניות הכלכלית של ההסתדרות הציונית.
2. בנק אנגלו-פלשתינה –חברת בת של "אוצר התיישבות היהודים" ביפו, שימש מכשיר כספי לפעילות ההסתדרות הציונית בארץ, שכללו השקעות להקמת מפעלים כלכליים בארץ.

טבלת מוסדות ההסתדרות הציונית

	מוסדות ההסתדרות הציונית
מוסדות מממנים	מוסדות מארגנים	מוסדות מיישבים
אוצר התיישבות היהודים (1899) - קובע את המדיניות הכלכלית של ההסתדרות הציונית	הקונגרס הציוני - מוסד עליון לענייני חקיקה ותקציב - קובע את מדיניות ההסתדרות הציונית	הקרן הקיימת (1901) - גוף הרוכש אדמות בארץ ישראל (אדמות לאום)
בנק אנגלו פלשתינה (1902) - המוסד הכספי של ההסתדרות הציונית בארץ	ועד הפועל הציוני - מבצע את החלטות הקונגרס	משרד ארצישראלי (1907) - אחראי על תוכניות ההתיישבות ועל ביצוען
קרן היסוד (1920) - מממן את העלייה וההתיישבות בארץ ישראל	ועד הפועל הציוני המצומצם - מרכז ההנהלה הציונית, אחראי על הפעולות השוטפות של ההסתדרות הציונית	חברת הכשרת היישוב (1908) - אחראית על רכישת קרקעות